<h1>ראבי"ה סימן שנ"ט</h1>
<h2>דף קנ.</h2>
לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו להשכיר לו פועלים בשבת ולהביא פירות. ואוקימנא מעיקרא בחבירו גוי, ופריך רב אשי אמירה לגוי שבות, ומסקינן אפילו תימא חבירו ישראל והא קא משמע לן דדוקא בלשון שכירות אסור לומר לו, אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב. והכי פסקינן בגמרא דהכי הילכתא ודבר דבר כתיב דיבור אסור הרהור מותר. ודיבור של מצוה וחשבונות של מצוה, כגון לשדך ולדבר על עסקי תינוק ללמדו תורה וללכת לבית וועד הגוים ולפקח על עסקי רבים מותר, דכתיב ממצוא חפצך וגו' חפציך אסורים חפצי שמים מותרים. ובירושלמי [פט"ו ה"ג] אמרינן כד הות משתעי[א] טובא אימיה דרב הונא אמר לה יומ[א] שבתא הוא. אמר רב יהודה אמר שמואל חשבונות של מלך ושל מה בכך מותר לחשבם בשבת, פירוש מלך עצה. ורש"י פירש מה לך שאין צריך לו, כגון חשבונות שעברו דמייתי עלה, אבל חשבונות העתידים לבא, שצריך לו, אסור לחשב. [ורבינו חננאל] פירש [מהלך] מלשון הלך, כדתנן [קמ"ח ע"ב] מונה אדם את אורחיו וכו'.
